הגיע הזמן לתג מחיר
הגיע הזמן לתג מחיר. לא ריסוס ערבים ברכבת הקלה בגז מדמיע. לא שריפת מסגדים. הגיע הזמן לתג מחיר פוליטי.
בעוד שנה וחצי יהיו פה שוב בחירות, ובבחירות האלה יעשו הכל כדי שנשכח את הקיץ האחרון. אפשר לראות את זה כבר עכשיו. ביום שבו ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה חוק להגבלת דמי השכירות, היא העבירה חוק להגבלת התרומות לארגוני זכויות אדם. כך זה עובד. ודי כבר.
הגיע הזמן לתג מחיר. ובפוליטיקה, מחיר משלמים בדעת קהל. לכן, כהתחלה, צריך מידע. דף ארוך שמפרט את הרקורד של הממשלה הזו ושל העומד בראשה – החוקים החברתיים שהממשלה הזו הפילה, ההתבטאויות של נתניהו ושל חבר שריו, חוקים אנטי-דמוקרטיים, חוקים גזעניים, איפה ישראל נמצאת אחרי שנות נתניהו, הכל. כאשר יהיה לנו את זה, אפשר יהיה להתחיל לעבוד באמת.
חלק מהנתונים ניתן לאסוף מהמדרון, וגם זה דורש לא מעט עבודה. נתונים אחרים צריך לאסוף מהדו"חות הרלוונטיים, מכתבות ישנות, מארכיונים. אני לא יכול אפילו להתחיל לעשות את זה לבד. אני זקוק לכם. הפיצו את הפוסט הזה וכתבו בתגובות על כל מידע רלוונטי שאתם מוצאים. בטוויטר קוראים לזה "מוח כוורת". לאט לאט ניצור ארכיון מסודר. ואחריו? אחריו עוד נראה. עם מעט מזל, אנשים ישתמשו בארכיון הזה כדי ליצור סרטים, פוסטרים, פוסטים בבלוגים. עם קצת יותר מזל, עיתונאים יתחילו להשתמש בו כמסד נתונים. ואולי לא יהיה מזל בכלל, ולא יקרה עם זה כלום. אבל כדאי לנסות, לא?
בום! בום בום! בום בום, בום בום, בום בום!
יום כיפור. אנחנו יושבים בדירה של גד. מעשנים ומדברים. את אייל ואייל אני לא כל כך מכיר. הם באו במיוחד מהצפון. אייל א' הוא מורה בטבריה. אייל ב' עדיין שכיר בקיבוץ. אייל א' חושב ש"עוז לתמורה" זו רפורמה דווקא בסדר, לאייל ב' בוערות הרגליים לקראת ההפגנה הבאה. הוא לא מפגין בדרך כלל. בבחירות הצביע ל"עלה ירוק". אבל עכשיו, בדירה של גד, לא מפסיקים לדבר מחאה.
יום כיפור, ואנשים שמעולם לא דיברו על זה מפטפטים עכשיו על שינוי חברתי. גד לא מאמין שזה יצליח. אייל ב' מתווכח ואלכס יושב בצד, חתום. חודשים לאחר תחילת המחאה, אלוהים יודע כמה זמן לאחר הפגנת ה-450 אלף, והמחאה פולשת עדיין לשיחות סלון. ולא בגללי.
דירה אחת, חמישה-שישה אנשים, ואין לדעת לכמה דירות אחרות פלשה אותה השיחה בדיוק. אנשים שמדברים על "שינוי השיח" לא מדברים אפילו על זה. הם מדברים על שינוי פרספקטיבה, על עולם מושגים חדש, על עולם נושאים אחר. אבל המחאה הזו לא שינתה רק את השיח, היא שינתה את השיחה. אי אז, ב-14 ביולי, מישהי נטעה אוהל וחודשים אחר כך אנחנו עדיין מדברים על זה.
ביום שבת יש עוד הפגנה. מספר הפגנות, למעשה. אנשים יגיעו לתל-אביב, באר-שבע, מודיעין, ראשון-לציון, אילת, וכולם ידברו עלינו שוב. חלק ינצלו את ההזדמנות לומר שהמחאה דועכת. אחרים ירגישו שמשהו שוב קם, מתנער מאבק. איך ידברו עלינו תלוי בנו, תלוי במספרים. וזה דבר מדהים, לדעת שצליל הלמות רגליך בתל-אביב ירעיש, חודשים אחר כך, דירות שכורות בצפון.
אז אני יכול להקדיש פוסט שלם כדי להראות כמה השגנו עד כה. ואני יכול להקדיש פוסט שלם כדי להראות כמה עדיין מזלזלים בנו, ובמה שאנחנו עושים כאן. אבל אין לי כוח ואין לי זמן. יום שבת הקרוב, הפגנה. בואו גם ודברו על זה. בשביל מה נתן לכם אלוהים את המדיה החברתית?
צילום: אקטיבסטילס
וידג'ט רשמי למחאת האוהלים
אנשי j14 הבלתי נלאים פיתחו וידג'ט קטן לוורדפרס שאפשר לשים בבר הניווט, ומאפשר לגולשים שלכם להירשם לעדכונים, להתנדב או לתרום למחאה. מדובר בפלאג-אין קטן ודי מגניב, ונראה שעכשיו, לפני ההפגנות ההמוניות שמתוכננות לסוף אוקטובר, זה זמן לא רע לשים אותו בבלוג. כאן ניתן להוריד את הווידג'ט וכאן ניתן לראות אותו בפעולה.
ניסיתי, אגב, להתקין את הווידג'ט בעצמי, אבל הוא משום מה מופיע נטול עיצוב. גם אתם נתקלתם בבעיה דומה?
קבלו עדכונים
