מכתב פתוח לארנון מוזס
מר מוזס שלום,
ב-8 בינואר, 2012, הודיע יאיר לפיד כי בכוונתו לרוץ לכנסת. הוא עזב את משרתו בחדשות ערוץ 2 לאחר ההודעה, אך המשיך לכתוב טור שבועי במוסף "7 ימים" בעיתונכם. מאחר שאני סמוך ובטוח ש"ידיעות אחרונות" לא מעוניין להיחשד בהטייה אחר פוליטיקאי אחד, וכי שמו הטוב ומקצועיותו של העיתון עומדים לנגד עיניך, דומני כי טורו של לפיד מציב בעיה מסוימת בפני העיתון, וברצוני להציע פתרון לבעיה זו.
מדובר בפתרון פשוט למדי: על "ידיעות אחרונות" לספק לכל ראש מפלגה בישראל טור מקביל ב-"7 ימים". אמנם פתרון זה אינו הוגן כלפי מתמודדים לכנסת ה-19, שבדומה ללפיד טרם נבחרו, אולם אין לדרוש מעיתונך צעדים מוגזמים מדי.
ברור שמוסף כ-"7 ימים" עלול להתקשות לספק טור שבועי לכל ראש סיעה, ולכן כדאי לשקול הענקת פיצוי כספי לראשי 13 הסיעות הקיימות בכנסת. מבירור שערכתי עולה כי מודעת עמוד ליד טורו של לפיד עולה בין 70 ל-100 אלף שקלים. על מנת שלא להקשות על עיתונכם, פיצוי של 70 אלף שקלים מדי שבוע לכל סיעה יהווה פיצוי הולם בהחלט. מדובר ב-910 אלף שקלים שיחולקו מדי שבוע לסיעות הקיימות בכנסת.
עם זאת, חישוב קצר מעלה כי מרגע ההודעה על ריצה לכנסת עד היום כתב לפיד 13 טורים שבועיים, ויש לפצות גם על כך את ראשי הסיעות. הסכום המדובר הוא 11,830,000 שקלים, שאני סמוך ובטוח כי ראשי הסיעות יסכימו לקבלו בפריסת תשלומים חודשית, על מנת להימנע מלהקשות על עיתונך.
לתשובתך אודה,
בברכה,
איתמר שאלתיאל
הערה: לא הצלחתי למצוא את האימייל של ארנון מוזס, ולכן בכוונתי לפרסם את הפוסט הזה בעמוד הפייסבוק של ידיעות אחרונות. אם אתם מסכימים, אתם מוזמנים לעשות זאת גם כן.
עדכון:
בטור ב-13 בינואר ב-"7 ימים" כתב לפיד את המלים הבאות: "איני מתכונן לשעבד את המדור הזה (ובוודאי שלא את יושרתו של העיתון המארח אותו) לדרכי הפוליטית החדשה, ובשבוע הבא הוא יחזור למתכונתו הרגילה, כולל הבדיחות על חשבונה של זוגתי-שתחיה, אבל השבוע נדמה לי שמן הראוי – באופן חד-פעמי – שאסביר מה קרה". אני לא קורא קבוע של הטורים של לפיד, אבל זכורה לי מהומה מסביב לטור האחרון שלו, שבו הוא משווה בין הקמת התנחלויות על אדמה פלסטינית לבין עישון ג'וינטים. נדמה לי שמדובר בשעבוד יושרתו של העיתון המארח, אבל אולי ב"ידיעות" חושבים אחרת.
טכנולוגיה חדשה במחסומים
עמירה הס מדווחת בהארץ, ואביר קופטי מספקת עדות אישית על מכניזם חדש שהתווסף לאחרונה לחוויית הבדיקה במחסומים: על פי הוראה מהחייל במחסום מוצאים יושבי הרכב ממושבם ומצווים להשאיר חרך בחלון בגובה סנטימטר אחד. כשהם עומדים במרחק בטוח מתקרב אדם, ספק שוטר ספק עובד קבלן חיצוני, עם מכשיר ובו שני צינורות המוכנסים לחרכים שהושארו מבעוד מועד בחלונות וחומר בלתי מזוהה מוזרם בהם לתוך חלל הרכב. כעבור כעשר דקות מנתק העובד את המכשיר מהרכב ונכנס לחדר צדדי עם מבחנה, הוא יוצא לאחר זמן קצר ומאשר לנוסעים להמשיך בדרכם. קופטי מדווחת שברכב נותר "ריח מוזר" והנוסעים חשו בסחרחורת קלה, וכך מדווחת גם הס. כשהתבקש לתאר את התהליך סרב העובד לענות, ורק אמר שהחומר אותו הוא מזרים לרכב הוא חמצן בלבד.
נבירה קלה ברשת העלתה את חברת "טרייסגארד" (TraceGuard, PINK:TCGD) שעד 2008 נוהלה ע"י ד"ר אהוד גנני שעבד שנים רבות ברפא"ל, כיהן כמנכ"ל תע"ש, ועדיין מכהן כיו"ר ההנהלה הציבורית של התעשיות הבטחוניות במכון הייצוא. את גנני החליף אבי קוסטליץ, בכיר לשעבר בשב"כ ולשעבר מנכ"ל רשות שדות התעופה.
טרייסגארד פיתחה טכנולוגיה שמאפשרת לזהות עקבות חומרי נפץ ע"י הזרמה של אויר מסביבם, איסוף האוויר במבחנה, וניתוחו מאוחר יותר במכשיר חיצוני. כתבה שפורסמה בדה-מרקר מראה שהחברה קיבלה את אישור השב"כ להפעלתה במעברי הגבול. קשה להבין מהכתבה אם הטכנולוגיה הזו גם משמשת במחסומים בין ישראל לשטחי הגדה המערבית. טכנולוגיה דומה נמצאת בשימוש בשדות תעופה לבדיקת מזוודות, ויתכן שטרייסגארד החליטה שמה שעובד במזוודות יעבוד גם בכלי רכב, תאוריה שנבדקת בימים אלה על חשבון הפלסטינים.
* יש לציין כי האמור מעלה הינו בחזקת תאוריה בלבד, אך הטכנולוגיה של טרייסגארד והחברות האחיות שלה (טרייסטק סקיוריטי, טרייסטראק טכנולוג'יס) היא היחידה שמצאנו המשתמשת בהזרמת אויר ואשר קיבלה את אישור השב"כ להפעלתה במעברים.
דובר צה"ל אמר בתגובה לפניה של יוסי גורביץ בנושא שהמחסומים אינם נמצאים באחריותו של צה"ל ואת השאלות הרלוונטיות יש להפנות למשטרת ישראל. שני המחסומים המדוברים – מחסום סאלם ומחסום 300 – הופרטו ונמצאים בידי חברה פרטית (עוד על הפרטת המחסומים). וזה חלק מהעניין כולו – הפרטת מערכת הביטחון לא נובעת בהכרח מיעילות כלכלית דווקא. היא מאפשרת למדינה, בין השאר, להסיר אחריות מעל עצמה, אפילו מאחריותה לספק מידע. ומה זה משנה אם מדינת ישראל שולטת על השטחים הללו, ומה זה משנה מי העביר את המחסומים לידיים פרטיות. מחסומים זה לא אנחנו, זה השוק החופשי.
כל אנשי ויקיפדיה
עריכות בוויקיפדיה בוצעו מכתובות IP השייכות לממשלת ישראל. בין היתר, בוצעו מכתובות IP אלה עריכות בדף השיחה של הערך אודות דפני ליף ("מדובר בבחורה עם אג'נדה פוליטית שמאלית ,שכל מטרתה להפיל באופן לא דמוקרטי את שלטון העם, פה זה לא סוריה ולכן העם לא יתן לזה לקרות למרות התמיכה הסוחפת של התקשורת במימון הקרן החדשה לישראל!!! [מקור]) או לגבי סיכוייהם של אתיופים להשתלב בחברה הישראלית ("נוצרים ? מה פתאום. עלויות טיפול באיידס ? אלימות ורצח נשים ? חס וחלילה. אי השתלבות לאחר 25 שנה ? לא יתכן. תמשיכו לטעון שהכל גזענות וויקיפדיה תהיה למקור אוביקטיבי וריאלי" [מקור]). יותר מכך, העריכות הללו לא בוצעו רק בוויקיפדיה העברית אלא גם בוויקיפדיות באנגלית, רוסית, ספרדית וערבית. העורכים האלמונים יזכירו לכם את רצח העם בארמניה, יוסיפו מידע חשוב על חייו האישיים של אביגדור ליברמן ("בעמוד הבית של מפלגת ישראל ביתנו, מצוין כי 'החיים של אביגדור ליברמן הם חיים ישראלים. אביגדור ליברמן מייצג את כל הטוב והמשמעותי ביהודי החי במדינה יהודית'" [מקור]) ויוסיפו מידע חשוב על "שלום עכשיו" [מקור].
אבל נתחיל בהתחלה.
קצת על כתובות IP
לכל מכשיר שמתחבר לרשת האינטרנט מוקצה כתובת ייחודית הנקראת כתובת IP. במקרה הביתי הפשוט, המחשב מחובר ישירות למודם של ספקית הגישה, והמודם הוא זה שמקבל את הכתובת, כך שלמחשב אחד יש כתובת IP אחת. מקרה מורכב קצת יותר יהיה למשל במשרד בו קיימים מספר מחשבים המחוברים לנתב משרדי, והנתב מחובר למודם אשר מקבל את הכתובת. במקרה הזה – כלפי חוץ כל המחשבים במשרד יראו למשקיף חיצוני כאילו הם מגיעים מאותה כתובת. בכל רגע נתון לא יכולה להיות כתובת IP אחת המוקצה ליותר מנקודת גישה אחת.
כתובות ה-IP מקובצות בבלוקים, וכל בלוק מוקצה לישות מסוימת: למשל, בלוק הכתובות 62.219.110.0 – 62.219.155.255 שייך לספקית האינטרנט בזק בינלאומי, וכל קריאה המגיעה מאחת מהכתובות שבטווח הזה שייכת בהכרח לאחד מלקוחותיה (לא נתייחס כרגע לשרתי פרוקסי והשתלטויות על המחשב). כך למשל יכול בית המשפט להוציא צו המחייב את בזק בינלאומי לחשוף מי עומד מאחורי כתובת מסוימת שממנה יצאו הודעות המאיימות על אחד מחברי הכנסת, והמשטרה תוכל להגיע ישירות למנוי אשר לו הוקצתה הכתובת הזו בעת שליחת האיומים.
ממשלת ישראל
כמו כל משתמש ברשת, גם לממשלת ישראל ישנם בלוקים המוקצים לה. אחד מהם נמצא בטווח הכתובות 147.228.0.0 – 147.237.255.255 מה שאומר שכל כתובת המגיעה מהטווח הזה נמצאת באחריות גוף שנקרא "Israeli Government Network", ובעברית 'תהיל"ה' (באחריות משרד האוצר). מכיוון שאנחנו יודעים שאבטחת הרשת הממשלתית אינה מוטלת בספק, אנחנו יכולים להניח יחסית בוודאות רבה כי לא פרצו לרשת ומשתמשים בה גורמים חיצוניים.
כתובות IP וויקיפדיה
אין צורך להציג את ויקיפדיה. כולם עוברים בה, כולם משתמשים בה והיא נעשתה חשובה מספיק בכדי שיתקיים מאבק מתמיד על תוכן הערכים בה. "ישראל שלי", הזרוע הצבאית של מועצת יש"ע, כבר הקימה בעבר קורס לעורכים "ציוניים" בוויקיפדיה, ומקבילתה הנלעגת "לוחמי ציון" פסעה בעקבותיה.
למרבה השמחה ויקיפדיה שומרת בקפידה את כתובות ה-IP של מי שעורך בה, וחושפת את המידע הזה לכלל המשתמשים, בעיקר כדי למנוע שימוש לרעה על ידי ספאמרים או בוטים. חיפוש פשוט בוויקיפדיה יכול להציג לכם את כל השינויים שנעשו על ידי אותה כתובת IP ולזהות דפוסים בעייתיים.
במלים אחרות, ניתן לבחון כתובות IP ממשלתיות בוויקיפדיה ולראות אילו עריכות בוצעו מהן. אנחנו בדקנו כשמונה כתובות בלבד, וכמות העריכות היא עצומה. יתכן שמדובר בכמה עובדי ציבור שהחליטו לתרום לסך הידע בעולם (בשעות העבודה, יצוין; ניתן לראות באלו שעות העריכות בוצעו); יתכן גם שמדובר בעבודה ממשלתית מכוונת, "הסברה" מסוג בעייתי משהו, במיוחד כאשר הוא מופנה כלפי פנים וכנגד אנשים כמו דפני ליף; וייתכן גם שמה שאנו רואים הוא העבודה המרוכזת של עוזרים פרלמנטריים שונים, כל איש מנסה לעשות ככל יכולתו למען הח"כ שלו.
אין שום דרך לדעת איזו מן האפשרויות היא הנכונה. אבל אפשר לנחש: מאחר שחלק מהעריכות בוצעו במגוון שפות, ובדרך כלל מדובר בערכים שעוסקים ביחסי ישראל ומדינות ערב, יש יסוד להאמין שמדובר בעריכות ממשלתיות. קשה לדעת, כאמור, אבל בהתחשב בכתבה על הטוקבקים הממומנים נגד המחאה החברתית שיצאו ממשרדי הממשלה, זה לא בלתי סביר. ערכים אחרים, שמשבחים ח"כים, אולי נערכו על ידי עוזרים פרלמנטריים נמרצים. עריכות אחרות, על דמויות בהארי פוטר, למשל, כנראה שלא נעשו בהוראה מגבוה. אין לדעת.
מאחר שמדובר בכמות עריכות אדירה, אין לנו את היכולת למפות את כולן. אנחנו מזמינים אתכם לחטט בעצמכם ולספר לנו מה מצאתם.
והנה כמה טעימות:
על האתיופים
על הקשר בין אמין אל חוסייני לאל קאעידה
ספרדית: על הפלוטילה, על רצח העם בארמניה
רוסית, על הערך "שהיד":
רוסית, על הרשות הפלסטינית:
רוסית, על עופרת יצוקה:
רוסית, הרוגים פלסטינים במבצע עופרת יצוקה
רוסית, על התנקשות במנהיגים ערבים על ידי ישראל:
ערבית, על כפרים שתושביהם גורשו ב-48:
ערבית, ערביי 48, על עזמי בשארה:
אנגלית, על אביגדור ליברמן:
אנגלית, על דב חנין:
עברית: היהדות החרדית היא "הזרם האוטנטי" של היהדות
והנה גם טוקבקים מאותן כתובות: 1, 2.
עדכון: עומר כביר פרסם פוסט עם הסבר חלופי לעריכות. כדאי לקרוא.
***
הפוסט נכתב על ידי איתמר שאלתיאל, אך התחקיר נערך על ידי אדם אחר שבחר להישאר אלמוני.






