רונה

אנשים מדברים על דרכים, אנשים מדברים על מטרות. על דרכי חיים, משנות, אידיאולוגיות, פילוסופיות. חלק מהאנשים הללו הם "דברנים מקצוענים" – נושאי משרות ציבוריות, פוליטיקאים, עיתונאים, בלוגרים. יש גם כאלה שלא. עם הזמן ועם התפתחותם של אמצעי תקשורת שונים, השאלה על מי לסמוך ולמי להאמין הפכה להיות פחות ופחות שאלה של שכל ושל סינון, ויותר, מבחינה פרקטית, שאלה של הזמן שיש לאנשים להשקיע בחיפוש אחר מידע ובגיבוש דעה.

"האנשים של האינטרנט" מדברים על גישה להרבה יותר מידע מבעבר. חלק מדברים על הצפת מידע. אחרים, על כשל במסנני המידע או הצפות יתר של מידע מסוג מסוים.

ואנחנו אוהבים לדבר. זו ישראל, הרי, ולכל אחד יש דעה או דעות על הדעה שלהם, מה הם עושים נכון ולא נכון.

בשורה התחתונה, תהא דעתכם הפוליטית/לא פוליטית אשר תהא, אלו המון דיבורים. אלו המון דעות. ודרושה המון אנרגיה רק כדי לנסות ולעקוב אחרי מגוון הדעות הזה, שלא לדבר על ניסיון לגבש דעה עצמאית או התחקות אחר העובדות בתלי הפרשנויות שמוצמדות לכל אחת מהן. בניגוד לאקסיומה המתמטית, נראה שבין שתי נקודות – שתי עובדות – מחברים אינסוף קווים ישרים (יותר ופחות) של פרשנויות.

אבל לא רק אנרגיה וזמן דרושים כאן: התהליך של התחקות אחר מידע הפך, בימינו, מאוד לא נוח וכמעט בלתי אפשרי. זה הופך חלק נכבד מהניסיונות לגבש דעה או סתם "להתעדכן בחדשות מהשבוע האחרון" למסעי צלב מייאשים או עקרים אם החדשות, בעיניכם, הם יותר מאשר הרקע לאכול מולו ארוחת ערב. ואני לא חושבת שגישה למידע או ניסיון לברר פרטים חדשותיים מעבר למהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה או במקביל אליהן כדי לגבש דעה ביחס אליהם צריכה להיות כרוכה בהוצאת כל-כך הרבה אנרגיה. אני גם חושבת שהפיכה של גישה למידע כזה למסובכת כל-כך היא גם מסוכנת מאוד באופן פוטנציאלי.

אז מה עושים עם כל המידע הזה? איך ניגשים אליו ומנסים להישאר שפויים, או מנסים לארגן דעה בנוגע אליו?

אני חושבת שהדרך ש"הכצעקתה" ו"מדרון חלקלק" מציעים, כל אתר בדרכו, היא דרך שונה לחשיפה למידע. שני האתרים מציעים מרחב של אירועים עם פרשנות מינימלית וללא שיפוט קונקרטי. הפרשנות המינימלית נעשית במסגרת הכוללת של האתר, אך לא בתוכן עצמו ("מדרון חלקלק" משתמש ומסתמך על אתרי חדשות שונים; "הכצעקתה" מסתמכת על מדיניות אתרי Hollaback, ומלבד זאת, לא מתערבת בתוכן הדיווחים). כל העבודה הפרשנית נעשית על-ידי הקוראים, כשלעורכי האתרים נותר רק לשמור על האתר נקי משיפוט (אך לא דווקא מפרשנות הקוראים). גם חשבונות מסויימים בטוויטר מתפקדים באופן דומה.

ההיגיון הזה הוא היגיון בסיסי. לכל אוטודסטרדה יש תחנות רענון, תדלוק ועצירה. תחנות שהבן אפשר לנוח מהדרך, לעצור, לשתות כוס קפה ולשקול את ההמשך. ובעיניי, זה רק הגיוני שגם לאוטוסטרדת המידע יהיו תחנות רענון כאלו. אתרים לעצירה אמיתית שבהם אפשר יהיה לעצור ולשקול מחדש את הדרך, ולא להשהייה מדומה של עיבוד המידע בדמות תמונה נוספת של חתול בדוא"ל.

הפורמטים של "הכצעקתה" והמדרון פתוחים לכל, והעיקרון בסיסי: מרחב ללא שיפוט וללא פרשנות, במידת האפשר, כדי לאפשר לידע אחר להיחשף ולצמוח לפרשנות אחרת. כדי להפסיק לדבר ולהיכנע לשטף מידע מונוטוני, ולהתחיל לחשוב באופן פרגמטי.

וגם בשביל תחזוק של תחנות רענון כאלו והקמתן של אחרות, אנחנו צריכים להקים עמותה.

לאחרונה העבודה על מדרון חלקלק ועל אקטיביסמוס הפכה לקשה ומורכבת יותר. על המדרון עובדים כרגע שבעה אנשים באופן קבוע, ומספר האנשים שעובדים על פרויקטים שונים של אקטיביסמוס קשה להערכה. בשבועות האחרונים התחלנו לדבר על הקמת עמותה, שתרכז את כל הפרויקטים האלה. אם זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות על בסיס התנדבותי בלבד, נראה לנו שנוכל לעשות הרבה יותר עם מעט כסף.

אבל מסתבר שלהקים עמותה עולה סכום לא מבוטל. בזכות נעם יש לנו את 900 השקלים הראשוניים, דמי הרשמה לעמותה. אבל אין לנו אפילו את התחלת הסכום שדרוש כדי לשלם לרואה חשבון, וככל הנראה כמעט בלתי אפשרי לנהל עמותה בלעדיו. רואה החשבון שדיברנו עמו העריך את עלות העבודה שלו בכ-19 אלף שקלים לשנה הראשונה: 3,000 שקלים לפתיחת העמותה, 6,000 שקלים עבור הכנת דו"ח שנתי ובין 800 ל-900 שקלים לחודש.

אין לנו את הכסף הזה. אין לנו סכום שמתקרב לזה אפילו. אז אנחנו נאלצים לפנות אליכם. אם אתם יכולים לתרום, אפילו קצת, ולהפיץ את הבקשה הלאה, אולי סכום הכסף הזה יראה קצת פחות דמיוני. מעתה, התרומות שיתקבלו לחשבון הפייפאל שלי יועברו לעמותה עצמה. כך הדבר גם עם התרומות שהתקבלו עד עתה בחשבון. במקרה הבלתי סביר שנקבל תרומות שערכן גבוה מהסכום הזה, הן ישמשו גם כן לצרכי העמותה. אנחנו די היינו רוצים להעביר את המדרון ואת אקטיביסמוס לשרת ענן מאובטח יותר, למשל, והיה נחמד לו היינו יכולים לשלם לאדם שיגייס תרומות. כאשר פתחתי את אקטיביסמוס כתבתי שנראה לי שהרשת הישראלית התבגרה קצת, ויותר ויותר דברים מדהימים מתרחשים בה כל הזמן. התרומות שקיבל תומר פרסיקו, למשל; אנשים שיצאו לחפש כלב של זרה מוחלטת, למשל. וזה מטורף, וזה מעורר השראה. אז זהו. אולי גם הפעם האינטרנט ינפק לנו נס כזה. וגם אם לא, נראה לי שזה שווה ניסיון.

לדף התרומות במדרון »

לפני כמה ימים שלח לי אחי את פרוטוקול הישיבה ה-121 של הכנסת ה-18, שבה נערך דיון, בין היתר, על "הכרה של מדינות דרום-אמריקניות במדינה פלסטינית". בדיון השתתפו, בעצם, רק ח"כים ערבים, ואחד, דני איילון, שבמקרה מכהן גם כסגן שר החוץ. קריאת הפרוטוקול משרה את אותה תוגה נעימה שמשרה כל פרוטוקול של הכנסת, אבל הוא מעניין משום שהוא מאפשר הצצה נוספת ליכולותיו הביצועיות של סגן שר החוץ. כמה ציטוטים:

1.

סגן שר החוץ דניאל אילון:

לסיכום אני רוצה להגיד שלגבי ההכרזות האלה – ועוד פעם אני מדגיש: רק ברזיל וארגנטינה. חבר הכנסת זחאלקה, אתה לא היית כאן, אבל נפלה שגגה בדברי ההסבר שלך: אורוגוואי עוד לא שם. אבל בכל מקרה.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):

גם אורוגוואי בדרך.

סגן שר החוץ דניאל אילון:

בסדר, אוקיי. אבל מה שאני רוצה להגיד, לגבי ההודעות שיצאו, גם מבואנוס-איירס וגם מברזיליה – זה בהחלט לא סוף פסוק. אנחנו נמצאים אתם בשיג ושיח, יש לנו יחסים מצוינים עם המדינות האלה, והם יימשכו.

2.

סגן שר החוץ דניאל אילון:

אני רוצה באמת גם להגיד לך שיש רבים, מאות מיליונים בעולם, שמאמינים בלב ובנפש שמה שאתה מדבר – יהודה ושומרון – זה שטח שאסור, אסור לעם היהודי להיפרד ממנו.

מוחמד ברכה (חד"ש):

יש מדינה בעולם שמסכימה אתך?

[...]

מוחמד ברכה (חד"ש):

יש מדינה אחת בעולם שמסכימה עם עמדת ממשלת ישראל, אחת?

סגן שר החוץ דניאל אילון:

תיכף אני אשיב לך. תודה, גברתי. גם לגבי הדברים שאמר חבר הכנסת זחאלקה, אני לא בטוח שהיית רוצה שנערוך משאל עולמי כזה, וגם לא בקרב מדינות ערב. אתה תופתע אם תעשה באמת משאל שהוא יהיה משאל – אבל סמוי, זאת אומרת, כל אחד יכול להצביע – -

[...]

טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):

אתה יותר מדי אופטימי.

סגן שר החוץ דניאל אילון:

אולי. אני מנסה להיות ריאליסט, בכל אופן. עם זה אני מתעסק – עם ריאליה. ומי שמתעסק עם פנטזיות ימצא את עצמו בסוף עם פנטזיות ביד ולא שום דבר אחר.

ובכן, אנחנו יודעים איך הריאליה של דני איילון הסתיימה. היום הכריזה גויאנה על הכרה במדינה פלסטינית. זוהי המדינה השביעית באמריקה הלטינית שהכריזה על כך, יחד עם ארגנטינה, ברזיל, אקוודור, בוליביה, אורוגוואי וצ'ילה. פרו, פראגוואי, מקסיקו וניקרגוואה הודיעו שהן שוקלות לעשות את אותו צעד בדיוק. לי אין יותר מדי בעיה עם זה, אבל קראו שוב את הציטוטים. קראו את דני איילון מדבר על "רבים, מאות מיליונים בעולם, שמאמינים בלב ובנפש שמה שאתה מדבר – יהודה ושומרון – זה שטח שאסור, אסור לעם היהודי להיפרד ממנו", ועל איך ישראל תנצח בכל הצבעה סמויה.

ונעים לזכור גם שאיילון הוא ח"כ מטעם "ישראל ביתנו", מפלגה שהצמיחה שני הוגי דעות נוספים, אביגדור ליברמן ופאינה קירשנבאום, שפעלו בלהט להקמת ועדת חקירה לבדיקת הקשר בין הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם לבין ארגוני שמאל.

עכשיו, נראה לי שאם ישנה דה-לגיטימציה, הרי היא של ממשלת ישראל, ולא של מדינת ישראל. אבל נראה לי גם שיהיה מעניין הרבה יותר לבדוק את הקשר בין המדיניות של הממשלה הזו, על חידלון האישים של הממונים על משרד החוץ שלה, לבין התבוסות שנוחלת ישראל בשדה הבינלאומי. הפרוטוקול הקטן הזה הוא ההתחלה. אבל אפשר לעשות עוד.

[]

אני קצת מצטער שאנשים לא עושים יותר עם מדרון חלקלק. כאשר הקמתי אותו, חשבתי עליו כעל יותר מאשר כלי ליידוע על מה שמתרחש; חשבתי עליו כעל מסד נתונים, שניתן להשתמש בו למאבקים שונים. קיוויתי שאם מישהו יקום וירצה להיאבק באלימות המשטרתית, הוא יוכל להשתמש ברסס של הקטגוריה "משטרה" במדרון, למשל. זה עדיין לא קרה, וחבל. אבל הציניות שהקמת ועדת חקירה לארגוני שמאל על כשלי משרד החוץ של ליברמן נותנת הזדמנות לפעולה נוספת – הצלבת מידע.

התנועה להחרמת מוצרים ישראליים (BDS) מקוונת מאוד, ונוטה להתפאר בהצלחות שלה. ממשלת נתניהו סיפקה לה הרבה מאוד תחמושת, והתנועה מתרחבת במהירות. האתר של התנועה מספק לא מעט מידע על ההישגים שלה, וממש מתבקש להצליב בין התאריכים של כל הישג לבין התאריכים המקבילים במדרון. לי אין זמן לעשות את זה. באמת שלא. ואני לא בטוח בכמה עבודה מדובר. אבל כדאי, לעזאזל. כי יש גבול למידה שבה הממשלה הזו יכולה להתחמק מאחריות לכשלונותיה, ואין שום סיבה שדני איילון יכנה את עצמו "ריאליסט" וזה ישאר חבוי בפרוטוקולים של הכנסת, מבלי שאנשים יוכלו להצביע ולצחוק. אז יאללה, מי פנוי באלנבי?