Browsing articles tagged with " מידע
מאי 30, 2011
איתמר שאלתיאל

המידע שם, צריך רק לחפש

אני חושב שהפעם הראשונה שבה חיפשתי באינטרנט, באמת חיפשתי, היתה איפשהו במהלך התואר הראשון. כתבתי עבודה על בקט, ובשלב מסוים, באמצע הכתיבה, החלטתי לראות מה יש לגוגל לומר עליו. והיה לו, להפתעתי. וזה מוזר, איך אפשר להשתמש ברשת שנים מבלי לדעת שאפשר לחפש בה. כלומר, באמת לחפש בה.

בעוד ברשת גלומה תמיד ההבטחה למידע חופשי, זמין ומהימן, אני לא בטוח שרבים מנסים להגיע למידע הזה. גולשים נוטים להישאר באותם האתרים, עם גיחות קצרות בלבד למקורות מידע שונים. לוקח זמן להתייחס לרשת כאל מאגר מידע, ולוקח הרבה יותר זמן ללמוד כיצד למצוא את הידיים והרגליים במאגר הזה. וחבל, משום שלעובדות יש נטייה אובדנית לחמוק מידי השיח הציבורי ולהיעלם.

לפני כשבועיים ארגנתי מפגש בלוגרים עבור עמותת "גישה", שעוסקת בזכות התנועה של פלסטינים בעזה ובגדה. כחלק מהמפגש כתבתי ערכת קישורים קצרה אודות הסגר על עזה, מעמדו המשפטי ומעבר אנשים וסחורות מעזה החוצה ומהחוץ לתוך עזה. הקישורים האלה, כמו גם ערכת המידע על הסגר, הכרחיים, בעיני, לכל מי שרוצה לקבוע דעה מנומקת בנושא. יש שם קישורים לסעיפים הרלוונטיים בחוק הבינלאומי, קישורים למידע אודות סחורות שניתן ואסור להכניס לרצועה, ומידע אודות הקריטריונים המשוגעים למעבר אנשים מהרצועה. אז קצת נחמד שאני יכול להפנות מכאן לערכות המידע הללו, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שאת רוב המידע ניתן היה לאסוף ממילא מאתר העמותה. האתר עמוס במידע אודות הנושאים הללו, וכל מה שצריך זה לחטט בו קצת. גוגל מאפשר חיפוש רוחבי ברשת, אבל הוא לעולם לא יהיה יעיל כמו אתר של ארגון שמתמחה בנושא מסוים. וזה נכון לא רק לגבי "גישה", אלא גם לגבי ארגונים נוספים: אתר "בצלם" עמוס במידע אודות הכיבוש הישראלי, מחולק לקטגוריות שונות; באתר המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם ניתן למצוא דו"חות שבועיים, גם בעברית, על הכיבוש הישראלי; באתר הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ניתן למצוא דו"חות מקיפים אודות עינויים וזכויות חשודים בעבירות ביטחון; באתר רופאים לזכויות אדם ניתן למצוא, בין היתר, מידע על מצבן הבריאותי של אוכלוסיות שונות בישראל; ומאתר קו לעובד ניתן להוציא מידע אודות זכויות עובדים, מצב העובדים בישראל ומצבם של מהגרי עבודה.

בשנים האחרונות נעשה מאמץ מכוון לפגוע באמינותם של הארגונים האלה וארגונים אחרים. אין לי שום כוונה להסביר כרגע מדוע הביקורת על אותם ארגונים לא משכנעת אותי. זה עוד יבוא מתישהו, בהמשך. אבל נדמה לי שהדרך לקבוע דעה מנומקת בנושא חייבת לעבור, קודם כל, דרך קריאת הטענות של אותם ארגונים עצמם, או, טוב מכך, לפנות אליהם ישירות. מאוד קל להרים טלפון, וקל להפתיע לקבל תשובות. זה נכון לגבי עיתונאים ונכון לא פחות לגבי בלוגרים.

הדיבורים על שקיעת העיתונות ועליית המולטיספירה קצת מעייפים בעיני. אבל נדמה לי שאם בלוגרים רוצים שיתייחסו אליהם ברצינות, הם צריכים להתייחס לעצמם כך קודם. וזה מתחיל במציאת עובדות. והעובדות שם, צריך רק לחפש.

הערה

כתבתי על ארגוני זכויות אדם כי הנושא הזה קרוב יותר ללבי. מן הסתם ניתן למצוא ברשת מאגרי מידע מפורטים על נושאים אחרים, חשובים לא פחות. עמותת "המקור", למשל, מפרסמת מידע על קוד פתוח ותוכנה חופשית; בקטגוריה "זכויות עובדים" באתר כוח לעובדים ניתן למצוא מדריכים מפורטים על זכות ההתארגנות, חופשות שנתיות ודמי הבראה, בין שאר הדברים; ובאתר תנועת "אחותי" יש קישורים אודות מצבם של נשים במגוון תחומים. ויש, כמובן, את אתר הלמ"ס, אבל אני עדיין מחכה למישהו שיסביר לי איך אפשר לקרוא את זה. פוסט בנושא יתקבל בברכה.

דבר אחד נוסף

פעולה אחת ביום החלו בקמפיין חדש שעוסק בבקעת הירדן. בלשונם: "שנים האחרונות מתרחשים בבקעה תהליכים שהם תמצית הכיבוש. הפלסטינים לא נהנים ממשאבי המים והקרקע של האזור, ובעקבות זאת הכלכלה שלהם מתמוטטת. אי אפשר לבנות שום דבר, כי אין תכניות מתאר. במקביל, מגבלות התנועה מקשות על ההתניידות בתוך הבקעה, ומנתקות אותה משאר חלקי הגדה." אתם מוזמנים להצטרף ולעזור.

Share and Enjoy:
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Reddit
  • Twitter
מאי 20, 2011
איתמר שאלתיאל

תחנות רענון באוטוסטרדת המידע: למה אנחנו צריכים יותר אתרים כמו "הכצעקתה" ו"מדרון חלקלק"

רונה

אנשים מדברים על דרכים, אנשים מדברים על מטרות. על דרכי חיים, משנות, אידיאולוגיות, פילוסופיות. חלק מהאנשים הללו הם "דברנים מקצוענים" – נושאי משרות ציבוריות, פוליטיקאים, עיתונאים, בלוגרים. יש גם כאלה שלא. עם הזמן ועם התפתחותם של אמצעי תקשורת שונים, השאלה על מי לסמוך ולמי להאמין הפכה להיות פחות ופחות שאלה של שכל ושל סינון, ויותר, מבחינה פרקטית, שאלה של הזמן שיש לאנשים להשקיע בחיפוש אחר מידע ובגיבוש דעה.

"האנשים של האינטרנט" מדברים על גישה להרבה יותר מידע מבעבר. חלק מדברים על הצפת מידע. אחרים, על כשל במסנני המידע או הצפות יתר של מידע מסוג מסוים.

ואנחנו אוהבים לדבר. זו ישראל, הרי, ולכל אחד יש דעה או דעות על הדעה שלהם, מה הם עושים נכון ולא נכון.

בשורה התחתונה, תהא דעתכם הפוליטית/לא פוליטית אשר תהא, אלו המון דיבורים. אלו המון דעות. ודרושה המון אנרגיה רק כדי לנסות ולעקוב אחרי מגוון הדעות הזה, שלא לדבר על ניסיון לגבש דעה עצמאית או התחקות אחר העובדות בתלי הפרשנויות שמוצמדות לכל אחת מהן. בניגוד לאקסיומה המתמטית, נראה שבין שתי נקודות – שתי עובדות – מחברים אינסוף קווים ישרים (יותר ופחות) של פרשנויות.

אבל לא רק אנרגיה וזמן דרושים כאן: התהליך של התחקות אחר מידע הפך, בימינו, מאוד לא נוח וכמעט בלתי אפשרי. זה הופך חלק נכבד מהניסיונות לגבש דעה או סתם "להתעדכן בחדשות מהשבוע האחרון" למסעי צלב מייאשים או עקרים אם החדשות, בעיניכם, הם יותר מאשר הרקע לאכול מולו ארוחת ערב. ואני לא חושבת שגישה למידע או ניסיון לברר פרטים חדשותיים מעבר למהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה או במקביל אליהן כדי לגבש דעה ביחס אליהם צריכה להיות כרוכה בהוצאת כל-כך הרבה אנרגיה. אני גם חושבת שהפיכה של גישה למידע כזה למסובכת כל-כך היא גם מסוכנת מאוד באופן פוטנציאלי.

אז מה עושים עם כל המידע הזה? איך ניגשים אליו ומנסים להישאר שפויים, או מנסים לארגן דעה בנוגע אליו?

אני חושבת שהדרך ש"הכצעקתה" ו"מדרון חלקלק" מציעים, כל אתר בדרכו, היא דרך שונה לחשיפה למידע. שני האתרים מציעים מרחב של אירועים עם פרשנות מינימלית וללא שיפוט קונקרטי. הפרשנות המינימלית נעשית במסגרת הכוללת של האתר, אך לא בתוכן עצמו ("מדרון חלקלק" משתמש ומסתמך על אתרי חדשות שונים; "הכצעקתה" מסתמכת על מדיניות אתרי Hollaback, ומלבד זאת, לא מתערבת בתוכן הדיווחים). כל העבודה הפרשנית נעשית על-ידי הקוראים, כשלעורכי האתרים נותר רק לשמור על האתר נקי משיפוט (אך לא דווקא מפרשנות הקוראים). גם חשבונות מסויימים בטוויטר מתפקדים באופן דומה.

ההיגיון הזה הוא היגיון בסיסי. לכל אוטודסטרדה יש תחנות רענון, תדלוק ועצירה. תחנות שהבן אפשר לנוח מהדרך, לעצור, לשתות כוס קפה ולשקול את ההמשך. ובעיניי, זה רק הגיוני שגם לאוטוסטרדת המידע יהיו תחנות רענון כאלו. אתרים לעצירה אמיתית שבהם אפשר יהיה לעצור ולשקול מחדש את הדרך, ולא להשהייה מדומה של עיבוד המידע בדמות תמונה נוספת של חתול בדוא"ל.

הפורמטים של "הכצעקתה" והמדרון פתוחים לכל, והעיקרון בסיסי: מרחב ללא שיפוט וללא פרשנות, במידת האפשר, כדי לאפשר לידע אחר להיחשף ולצמוח לפרשנות אחרת. כדי להפסיק לדבר ולהיכנע לשטף מידע מונוטוני, ולהתחיל לחשוב באופן פרגמטי.

וגם בשביל תחזוק של תחנות רענון כאלו והקמתן של אחרות, אנחנו צריכים להקים עמותה.

Share and Enjoy:
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Reddit
  • Twitter
ינו' 27, 2011
איתמר שאלתיאל

לא דובר צה"ל: מעין ראיון עם אושיית טוויטר

היום חוגג חשבון הטוויטר ההיפראקטיבי notIDFspokesman שנה לפעילותו. זו הזדמנות טובה לבקש ממפעיל החשבון, שפועל באופן אנונימי, לכתוב קצת על עצמו ועל החשבון הזה. הפוסט מפורסם בצורת ראיון לצורך הנוחות בלבד.

מה זה notIDFspokesman?
חשבון הטוויטר הזה מפיץ מידע הנוגע לפעילות צה"ל ולכיבוש, מידע, שדובר צה"ל למשל אינו שש לדברר – החל מערעור שקריו של דו"צ וכלה במציאות החיים היומיומית תחת הכיבוש. החשבון גם משמש דובר למידע, לארגונים ולאקטיביסטים אשר מתמודדים עם היבטים שונים של הכיבוש. החשבון אינו מוגבל לעיסוק בצה"ל אלא בזרועות הביטחון ובכלל בביטחון במובנו הרחב. תוצאת לוואי של פעילות חשבון הטוויטר היא יצירת ארכיון של המציאות הבטחונית הישראלית ושל פעילויות מחאה מגוונות.

החשבון אינו מערכת חדשות ואין לי מקורות מידע עצמאיים. כל מה שאני עושה הוא סרקולציה והצפה של מידע שאחרים מייצרים.

למה הוקם החשבון?
אני לא הקמתי אותו. הוא הוקם ע"י ליסה גולדמן (lisang), ובראשיתו נועד להוות במה בעיקר להתנגחות עם דו"צ והמידע שהוא מפיץ. זמן קצר לאחר מכן התחלתי לעזור לה בניהול, ואחר כך היא המשיכה לפרוייקטים אחרים (למשל מגזין 972+ המשובח), ואני נותרתי לנהל את החשבון לבד. חלק מהמטרות והדגשים עוצבו תוך כדי תנועה. למשל, בימיו הראשונים של החשבון נמנעתי מלעסוק בכל דבר שקשור למשטרה והשתמשתי רק במידע על צה"ל. הפעילות של סולידריות שיח ג'ארח הדגישה את האבסורד בכך, היות ובמזרח ירושלים הכיבוש מבוצע ע"י המשטרה ולא על ידי צה"ל; פעילים פוליטיים נרדפים בתוך ישראל על ידי המשטרה והשב"כ; הקלות במס הכנסה (ליהודים) ומחסומי דרכים עם גובי מס הכנסה (בישובים ערביים) הם כלים למימוש מדיניות גזענית. בקיצור, הכיבוש והגזענות הממוסדת- הנשענת על כידונים- פנים רבות להם.

בוא נעבור לפרקטיקה. למה להיות פעיל בטוויטר?
זו הייתה בחירה קצת שרירותית מבחינתי. אני נוכח בטוויטר וההפעלה של החשבון הנוסף הייתה לי נוחה. אבל האמת שהייתי צריך לרכוש כלים טכניים נוספים. אגב, לפני זמן קצר חנכתי עמוד פייסבוק של notIDFspokesman, שהוא בעצם גזירה אוטומטית של פיד ה-RSS של חשבון הטוויטר. אתה תוכל להרחיב יותר על איך בדיוק עושים זאת. לי אין מושג, ואתה עשית זאת עבורי.

אלו כלים טכניים רכשת?
בכדי לפעול ביותר מחשבון טוויטר אחד, צריך קליינט (תוכנה) שונה מהממשק הרגיל של טוויטר. אני משתמש בטוויטדק (TweetDeck). הגעתי לקליינט הזה בעיקר בחיפוש אחר כלי שיאפשר לי לנהל יותר מחשבון טוויטר אחד, אבל גיליתי שלטוויטדק יש יתרונות נוספים, בעיקר בנוחות המעקב אחרי כל כך הרבה עדכונים, בריטווט (שציוץ, ציוץ מחדש) ובקיצור לינקים.

הסבר למי שאינם פעילים בטוויטר מה משמעות קיצור הלינקים
אלך צעד אחורה. טוויטר הוא שירות מיקרובלוגינג, שהוא גם רשת חברתית, בעלת תכונות טכניות מסוימות. הבולטת שבהן היא מגבלת המקום של כל ציוץ (סטטוס), שהיא 140 תווים. כדי להפיץ לינקים, מומלץ לקצר אותם. יש לינקים שרק הם ארוכים מ-140 תווים, וגם אם לא, אתה בדרך כלל רוצה להגיד משהו לצד הלינק.

אבל לקיצור הלינקים יש יתרון נוסף. אני מודד, במגבלות מסוימות, את ההשפעה ואת התפוצה שלי. אני מנוי על ביט.לי (bit.ly), שמאפשר לי לראות כמה אנשים לחצו על כל לינק, וכן מידע נוסף, כגון מאיזו מדינה הם. כך אני יכול לומר שעל אף שישראלים מהווים רק כשישית מהעוקבים שלי, כ-80 אחוזים מהמקליקים על קישורים באים מישראל. ומצד שני, הם מהווים 80 אחוזים רק מהקלקות שיש לי מידע עליהן.

הסטטיסטיקות של ביט.לי.

אז על אלו הקלקות אין לך מידע?
בגלל אופי החשבון, הפצת מידע שלא אני מייצר. אני עוקב אחרי רבים שמייצרים או מפיצים מידע, ואת המידע הזה אני מפיץ מחדש באמצעות ריטוויט. ציוצים מקוריים שבהם הופיע לינק מקוצר, ירווטווטו עם הלינק המקורי, עליו אין לי סטטיסטיקת הקלקות. נכון הוא שלו רציתי בכך, יכולתי להחליף את כל הלינקים ללינקים מקוצרים משלי, אבל זה דורש לטעמי יותר מדי השקעה, והאמת, זה ממש לא מספיק חשוב. חשוב לי שהידע יופץ יותר מאשר לי תהיה סטטיסטיקת הקלקות נרחבת יותר.

אגב, יש שתי צורות ריטוויט. אתה משתמש בשתיהן. יש לכך סיבה?
כן. אפשר לרטווט באמצעות לחיצה על כפתור "ריטוויט", כך העוקבים שלך יקבלו לפיד שלהם את הציוץ המקורי, כאילו הם עוקבים אחרי האיש שצייץ אותו.

ריטוויט אוטומטי וידני

אפשר, לעומת זאת, גם להעתיק את תוכן הציוץ, ולהוסיף לתחילתו את הסימן המקובל בטוויטר לריטוויט (RT) ואת שם הצייצן המקורי, מה שמכונה ריטוויט ידני. כך, העוקבים שלי יראו אותי מצטט צייצן אחר. היתרון היחיד של השיטה השניה הוא שכך אני מפיץ את החשבון שלי. העוקבים שלי לא צריכים זאת, שכן הם מן הסתם מכירים אותי, אבל אם אחד מהם ירטווט את הציוץ שלי, החשבון שלי יופץ הלאה.

מאידך, לפעמים בשיטה הזו הציוץ הופך ארוך מ-140 תווים, ולכן בלתי אפשרי לציוץ, לפחות ללא עריכה. כמו כן, ידנית, מדובר בהמון עבודה. כשאני משתמש בטוויטדק, הפעולה הזו מאוד פשוטה, אבל בממשק הרגיל של טוויטר, זה פשוט מאריך מאוד את פעולת הריטוויט, ושוב, זה לא מספיק חשוב לי.

מי הם העוקבים שלך? מה מידת ההשפעה של החשבון?
יש לי יותר מ- 600 עוקבים, והמספר גדל כל הזמן. רוב רובם של העוקבים אינם ישראלים. בפעם האחרונה שבדקתי, רק 100 עוקבים היו מישראל. אני חושב שאחד הדברים הייחודיים בחשבון הזה הוא שהוא מנסה בו זמנית לפנות לקהל הישראלי והלא-ישראלי. מסיבה זו, למשל, אני אצייץ את אותה הכתבה ב"הארץ", נניח, פעמיים, בעברית ובאנגלית. יש אפליקציה בשם Twitter Analyzer שמראה לך מידע מגוון על החשבון, כגון המיקום של העוקבים שלך. אפשר לראות שהמדינות המרכזיות האחרות שבהן יש לי עוקבים הן ארה"ב ומדינות אירופיות שונות. אבל אני מתגאה גם ב- 12 העוקבים המצריים שלי ובעוקבים נוספים ממדינות ערביות, גם אם מספרם הולך ופוחת.

Twitter Analyzer

במה כרוכה ההפעלה היומיומית של החשבון?
אני משקיע הרבה תשומת לב בנעקבים שלי. אין לי כמעט מקורות מידע נוספים. אני משקיע מאמץ בלאתר נעקבים שיתרמו לי ומשקיע מאמץ בלראות על מה הם מצייצים ולמה הם מקשרים. באיזה סקר שנערך לאחרונה נמצא שמרבית האנשים בטוויטר כלל לא קוראים את הפיד שלהם. אני קורא. ביסודיות. אחת המשמעויות של זה היא הזמן שאני מקדיש לחשבון. אני מעריך שאני משקיע בכך כ-6 שעות בכל יום. יש אפליקציה נוספת, בשם TweetStats, שמספקת סטטיסטיקות של התנהלות החשבון. אפשר לראות, שאני מצייץ כ- 43 ציוצים ביום, וכי זה בדרך כלל בין 8 בבוקר ל-8 בערב. 

TweetStats  

איך מאתרים נעקבים מתאימים?
עכשיו זה קצת יותר קל, כי אנשים מוצאים אותי. אני פשוט בודק מעת לעת מי העוקבים החדשים. אבל בהתחלה זה דמה יותר לכדור שלג. התחלתי בכמה עוגנים, צייצנים שכדאי לעקוב אחריהם, ולאט לאט נתקלתי, באמצעות ריטוויטים ואזכורים, בנעקבים מעניינים נוספים. נוסף על כך,אני בודק מי האנשים שמרטווטים אותי, ולא פחות חשוב – מי האנשים שמרטווטים את מה שאני ריטווטתי. מאחורי זה עומדת ההנחה שיש סיכוי שלאנשים הללו יש תחומי עניין משותפים לשלי. הרבה נעקבים נמצאו כך.

אתה חושב שהחשבון הזה מוביל אנשים לפעילות? ואם כן, איך?
קודם כל, נראה לי ברור שכשאני מדווח או מביא סרטון מההפגנה השבועית בבלעין אני בה בעת קורא להשתתף בהפגנות השבועיות הבאות. שנית, אני משתדל לצייץ על הפגנות ופעילויות שאמורות להתקיים. אבל גם יש משהו ביצירת שיח וקהילה שמאפשר לפעילים למצוא אחד את השני ובכך לאפשר ביתר קלות לאנשים להשתתף יחדיו בפעילויות. בהקשר הזה, אספר שלאחרונה פגשתי את נועם רותם (noamr) שקודם לכן הכרתי אותו רק וירטואלית. הוא אמר לי שהוא חב לי את חידוש פעילותו הפוליטית. הוא אמר שעד שהוא נתקל במקרה בחשבון שלי, הוא חש מבודד פוליטית ומיואש. אבל באמצעות החשבון שלי הוא נתקל בקהילה שמאלנית שוקקת ורועשת, מה שנטע בו מוטיבציה לשוב ולפעול.

יש חשבון טוויטר אקטיביסטי שהיית רוצה שיתקיים?
כן, בהחלט. אוצר-ווטש.

Share and Enjoy:
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Reddit
  • Twitter
:עמודים12»

Buy No Evil

קבלו עדכונים

באמצעות אימיילבאמצעות RSS
תרמו לנו. תמונה: stock.xchng

J14

המאבק הזה הוא של כולנו.

תגיות

4chan Accels BDS bit.ly Buy No Evil Digital Activism Decoded Fundamo Google Docs Google Forms Google Sites HBGary hollaback IP j14 Journalism in the age of data Jumo NOI notidfspokesman Redphone RSS seesmic SLAPP SMSSL SSL Tor tweetdeck TweetStats Twitter Analyzer VoIP א-תוואנה אדוארדו שובל אהוד עוזיאל או"ם אובמה אוטוסטרדת המידע אופטימיות אורן פרסיקו אזרחות זרה אחותי איילת שקד אייפון אינטרנט אינפוגרפיקה אינפורמציה איתמר ב אם תרצו אנדרואיד אנונימוס אנונימיות אנחנו אס.אס אפליקציה אקטיביזם אריאל ארכיון ארנון מוזס אתגר בוט בית-סוריכ בלוגרים בן דרור ימיני בנימין נתניהו בקעת הירדן בתים פתוחים גוגל גוגל דוקס גוגל טפסים גוגל מפות גוש שלום גזענות גיא סופט גיוס כספים גישה גלישה גרינפיס דה-לגיטימציה דו"ח גולדסטון דובר צה"ל דיוור אלקטרוני דיור דירה דני איילון דרום אמריקה האגודה לזכויות האזרח האיחוד האירופי החטטן הטרדה מינית הכצעקתה המכון לשלום של האו"ם הנהגה הסתה הפגנה הפגנות הצפנה הקרן החדשה לישראל התארגנות התארגנות קהילתית התחברות תראבוט התנדבות התנחלויות ודמוקרטית וורדפרס וידג'ט וידיאו ויזואליזציה ויקיליקס ויקיפדיה זכויות אדם חופש המידע חטטן חיפוש חרם צרכני טבלאות טוויטר טופס טכנולוגיה טרמפים יאהו יאהו-פייפס יאיר לפיד ידידי כדור הארץ ידיעות אחרונות יהודים יוסי גורביץ ימין ישראל ביתנו ישראל כץ ישראל פוסט ישראל שלי כסף כספות ליכוד ליכודניק מאבק אחד ביום מבקשי מקלט מדיה חברתית מדרון חלקלק מדריך מהגרי עבודה מועצת יש"ע מוצרים מוקד סיוע לעובדים זרים מחאה מחאה חברתית מחאת האוהלים מחסומים מידע מימון מירי רגב מכבסון מכתב מלחמה מלכ"ר מלקולם גלדוול מם ממשלה מנהיגות מעיין אלכסנדר מענק מצעד זכויות האדם מצרים משגב משחקי מחשב משטרה משטר ההיתרים משימה מתן כהן מתנדבים נווה שאנן ניתוח תעבורה נכבה נפתלי בנט נרטיב נשים סופר-מרקט סטטיסטיקות סיפור סכסוך סלולרי סמארטפון סמס סן פרנסיסקו סקייפ סקר עיראק עיתונות עכשיו עמותה עצומה עצמי ערבים ערכים פוליטיקה פטריק ריינבורוז פליטים פלסטינים פעולה אחת ביום פעילות פרובוקציה פרויקטים פרטיות פרנק הוברט פרסום פרסונליזציה ציונות צפריר בשן קהילה קוד פתוח קו לעובד קמפוס לכולנו קמפיין קריפטוס רונן שובל רועי צ'יקי ארד רועי תל רופאים לזכויות אדם ריטוויט רשימות רשת חברתית שאלון שוכרי דירות שיח שיח ג'ראח שי טובלי שינוי שי ניצן שכנוע שלטי חוצות שמאל שרת שתיל תביעה תביעת דיבה תומר פרסיקו תוסף תור תחנת כוח פחמית תחקיר תכנות תל אביב תקנון תקשורת תרגום תרומה תרומות