Browsing articles tagged with " פליטים
מרץ 2, 2011
איתמר שאלתיאל

מאבק אחד ב: קמפיין "בתים פתוחים"

מתוך אתר הקמפיין בשישי האחרון היינו בבלעין, אני ומספר חברים נוספים. לאחר שנשמנו מספיק גז, הזמין אותנו מישהו לשבת אצל אחד מתושבי הכפר ולשתות תה. ישבנו שם, דיברנו קצת, ופתאום הבנתי שזו הפעם הראשונה שאני מדבר עם פלסטיני. אני בן 32, ורק בשישי שעבר יצא לי לדבר עם פלסטיני על הכיבוש.

מוקד סיוע לעובדים זרים פתחו קמפיין חדש נגד קסנופוביה בשם "בתים פתוחים", שבמסגרתו מוזמנים אנשים לסיורים ומפגשים עם פליטים ופליטות. הסיורים יתקיימו במוקדים של קהילת הפליטים בשכונת נווה שאנן בת"א, ואתם מוזמנים להגיע ולדבר עם אנשים.

אישית, אני חושב שהקמפיין הזה חשוב, גם אם אתם מראש תומכים במאבק הפליטים. במיוחד אם אתם תומכים במאבק שלהם. אנשים הם לא אידאות, ויש דברים, דברים קטנים, שרק מפגש עם בני-אדם יכול להעביר. אם הקמפיין הזה מעניין אתכם, אתם יכולים לעשות יותר מאשר להגיע. הפיצו אותו. קחו אתכם מישהו שאין לו דיעה. במדינה שבה חברי כנסת מכנים פליטים, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט "נושאי מחלות", שתיקה היא אופציה מלוכלכת.

Share and Enjoy:
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Reddit
  • Twitter
ינו' 4, 2011
איתמר שאלתיאל

בנחישות ובזהירות

כותבת: הגר שיזף

לפני מספר ימים נקרה בדרכי עיתון ה"פוסט". אני לא נתקלת בו ברוב ימות השנה, ובטח שלא משקיעה בו זמן קריאה, אך באותו היום עלעלתי בו עד שנתקלתי במאמר בשם "בנחישות ובזהירות", שפורסם בעקבות עזיבתם (או שמא גירושם?) של 150 מבקשי מקלט מסודן.

ה"פוסט", שמחולק חינם בתחנות מרכזיות ובצמתים, ידוע כשופר של תעמולה ממשלתית על כל גווניה. ובכל זאת, לא יכולתי שלא להזדעזע מהמידה שבה המאמר מדגים זאת. חשוב שרבים ככל האפשר ידעו שטקסטים כאלו קיימים, ומופצים בתפוצה רחבה. להלן מספר שורות מתוך פאזל שלם של בלבול והחייאת פרנויות. לעיונכם:

"מול התופעה הגוברת של מסתננים מאפריקה מנסה ישראל להתמודד באמצעות גירוש מרצון.

ומה קורה בניו זילנד, בריטניה ואוסטרליה?"

מבקשי המקלט מדרום סודאן זוכים במאמר למספר כינויים שונים. פעם מדובר ב"מהגרים", לאחר מכן הם מכונים "מסתננים" ולבסוף "מבקשי מקלט". בשלב מסוים במאמר נכתב, למשל, כי "המגורשים שעלו על המטוס זכו למענק בסף כמה מאות דולרים, שיחד עם הסכומים שהצליחו לחסוך בעת שהותם בישראל, מאפשר להם לצאת לדרך חדשה באזורים מהם נמלטו". מצד אחד מצוין שמבקשי המקלט נמלטו מדרום סודאן, ומצד שני הם מתוארים כמי שכמה מאות דולרים מספיקים עבורם כדי לחזור לביתם.

בהמשך, מחבר המאמר טוען שישראל לא מסוגלת או צריכה לקלוט פליטים, ומוצא ארבע דוגמאות של מדינות מערביות שיחסן למהגרים ומבקשי מקלט מצדיק בעיניו את זה של ישראל. הוא לא שם שלפחות דוגמא אחת משחזרת כמעט במדויק את הסיפורים על ספינות המעפילים:

"בפעולותיה נגד המסתננים, ישראל אינה צריכה לחשוש מפני תגובה בינלאומית; עליה להתבונן מה נעשה ברחבי הגלובוס: [...] אוסטריה מפנה את מבקשי המקלט למדינה שממנה הגיעו; ואילו איטליה משתמשת בשיטור ימי לעצירת סירות הנושאות מבקשי מקלט מלוב".

המשפט הזה, כמובן, נעדר כל היבט אנושי. נמצאת בו רק החרדה המתמדת לתדמיתה של ישראל. מותר לגרש, כל עוד זה מסתדר עם ה"הסברה", ערך נעלה בפני עצמו.

דפוס חוזר במאמר הוא יכולת המחבר לטעון דבר מה בנחרצות, ומיד לאחר מכן לבטל את הקביעה כליל:

"תמריץ נוסף לשובם דווקא כעת [של מבקשי המקלט], הוא משאל העם המתקרב על עצמאותה של דרום סודאן, האמור להיערך ב-9 בינואר. מרבית המגורשים שחזרו לשם מאמינים כי עצמאות כזאת תחל עידן חדש. עם זאת, קשה להאמין שהצפון – המוסלמי ברובו – יוותר על הדרום העשיר בנפט".

ויש דוגמאות חריפות יותר. הכותב אומר שעלינו לזכור ולנצור את לקחי השואה, ולא להפנות גב לאומללי העולם. מיד אחר כך, לעומת זאת, הוא כותב:

"אין להתעלם מכך שישראל נושאת את טראומת הגזענות ושואת העם היהודי. היא אינה יכולה לנהוג באטימות ובאופן חסר אחריות, אך עליה גם להגן על עצמה מפני המוני מסתננים".

בפסקה קצרה המחבר מצליח גם להביע הזדהות עם מבקשי המקלט וגם לנתק את גילויי הרגש הללו ממצבם. אסור לנהוג באטימות, אבל מותר "להגן על עצמנו".

ולקינוח:

"הדיווחים על הכוונה להקים מתקן כליאה פתוח בנגב – רק מגבירים את התחושה ש'החגיגה נגמרה'".

החגיגה נגמרה? המשפט הזה גרם לי לבטל כל תכנית אחרת, ולהגיע לצעדת הפליטים ומבקשי המקלט שנערכה ב-24 בדצמבר. מפחיד אותי לדעת שיש אנשים שמסוגלים לעמוד מאחורי משפט כזה.

Share and Enjoy:
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Reddit
  • Twitter
דצמ' 23, 2010
סתיו שפיר

לקראת מחר

אלה מביניכם שמכירים אותי יודעים עד כמה אני שונאת הפגנות. שאגת המון מנוכר הצווח בגאון ססמאות שבחלקן נובעות מסחף חברתי וחלקן, פעמים רבות, מבורות – מפחידה אותי. בתוך מסת האדם הנלהבת-מלהיבה הזו, הפשרה על האמירה האמיתית שלי הופכת כבדה מדי. בפעמים בהן לא הצלחתי להישאר בבית בזמן שמטרה חשובה הונפה בצורת שלטים ברחובות, הרגשתי שאני מחייבת את עצמי במעט חירשות ועיוורון, בניסיון שלא לשמוע את ההמון ולא להביט בפרצופו המשגע. מעצם היותו סוחף ומתלהם, אפילו אם "צודק" – אין ברצוני לבטוח בו.

אך הארץ בה אני מתגוררת עוברת כמעט בכל יום עוד קו שפעם חשבתי לאדום, אם בכלל יכולתי לדמיינו. בכל רגע אנחנו מתקדמים (במובן של הולכים אחורה) אל עבר מקומות חשוכים, קודרים, עלובים יותר – ועוד כבני אדם שההיסטוריה והקורבנות הנצחית שלהם, כקבוצה, יכלו לבנות להם הווה מעורר השראה. לו רק היה בנו אומץ, אולי מעט דמיון. במקום, אנחנו ישנים עם אטמי אזניים בבית מתקלף עת הרהיטים נופלים לאיטם, בזה אחר זה, התקרה דולפת (מדי פעם יש לתקוע אצבע באחד החורים בקירות, כדי לעצור את פרץ המים) ורעידות אדמה גחמניות מעיפות את העציצים מעדן החלון אל מותם. היסודות שחשבנו מובנים מאליהם קורסים בשקט, מספיק בשקט כדי שנחשוב שעוד נותר קצת זמן ולא נצעק בבהלה. להיפך, נמשיך לשלם את שכר הדירה בנאמנות, וכשיעלו אותו, נבין את הצורך. הרי ככה זה בכל העולם (לא?).

אלמלא היינו חצי-עיוורים חצי-חירשים וציניים אין קץ – מחוסר יכולת להתמודד עם כל מה שקורה סביב – בוודאי כבר מזמן היינו יוצאים לרחובות, לנוכח הזוועות, ושוכבים על הכבישים. היינו רובצים בשערי הכנסת, לאורך חומת ההפרדה והגבולות בצפון ובדרום, בכל משרד ממשלתי, מחוזי, מרחבי, ברחבת כל בית ספר יסודי ותיכון, באוניברסיטאות ובקניונים ותחת מטוסים בשדה התעופה – ומחכים, בשתיקה, כמה שצריך, עד שהקווים האדומים יפסיקו להימתח כלפי מטה, עד שנוכל לפקוח את עינינו ולחוש שלמים עם מה שעומד ממול.

מחנה הכליאה לפליטים בנגב, רעיון שהופך למציאות ברגעים אלה, הוא רק אחת מיני עוולות רבות. שולי, כמעט, בקונטקסט של הכיבוש המתמשך, של מלחמות האזרחים מבפנים, של מצב החינוך הגווע, שירותי הבריאות, הפערים הכלכליים ומה לא. אך הוא מתרחש ממש עכשיו, ולכן, ממש עכשיו, ניתן עוד למנוע אותו. והוא גם לא סתם-דבר. יש בו אמירה שאם לא נצעק כנגדה לעולם לא נוכל עוד לשקוע בתלונות מרנינות על שבזמנו, כשהסבתות והסבים שלנו היו זקוקים למקלט, לא באו מדינות העולם לעזרתם באופן אוטומטי וללא השתהות. על שלא קמו כולם על רגליהם, פתחו שערים לרווחה וצעקו (בבהלה, לפחות כמו זו שלנו), 'היכנסו!'.

אין זו אוטופיה חברתית-מוסרית, מנותקת מהמציאות. ישנם תהליכים קיימים ובריאים, שלהם דוגמאות רבות (אך לא רבות מספיק, נכון) בעולם, המראים כיצד ניתן לאפשר אינטגרציה חברתית, תרבותית וכלכלית למבקשי ומבקשות המקלט. כולנו מפחדים ממחסור במקומות עבודה ומערעור ביטחוננו. אך עלינו להיזהר מאלה, פן יהפכו תירוצים יפים למימוש הפחד מפני החלש. אנחנו אוהבים חזקים, ואילו את החלשים מעדיפים במרחק, אם גאוגרפי ואם היסטורי. להתאבל עליהם יותר קל מלטפל בהם, שהרי לראשון יש סוף – בעוד האחרון, מי יודע. הם עלולים לפרוץ את הגבולות בהמוניהם ולנצלנו, לאנוס את ילדינו ולגנוב מילדותינו. ואנחנו, יהודים – לא פראיירים. לא עוד. היום, כצד חזקחזק, אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי שלא להידבק בוירוס החולשה. מישהו כתב אתמול מייל למארגני ההפגנה וטען שאנחנו, הצועדים מחר, צבועים. הרי אותנו לא היו מכניסים לאף מדינה, גם אם היינו מתחננים. אין יותר נכון מזה. באמת שלא היו מכניסים. זה בדיוק מה שמוביל אותי לצעוד.

במקום התעלמות שבתוכה יכולים להתממש רעיונות עצובים כמחנות כליאה, גירושים חזרה אל מדינות עוינות או הזנחה פושעת ושלילת זכויות, אני מציעה, מתחננת, למדיניות אמפתית ואמיצה: כזו שבבסיסה הנחת יסוד הקובעת כי באם נמצא מישהו או מישהי כזקוקים למקלט נעשה כל שביכולתנו לעזור ונהפוך עולמות – כפי שאנו יודעים לבנות טילים ולהשתעשע במאיצי חלקיקים – על מנת למצוא פתרון הוגן ומכיל למצבם.

אלפי הפליטים המתגוררים בתל אביב ומחכים, בעוני גדול וללא כל תמיכה, לגזרה הבאה, להחלטות שנדחות ומתערפלות ולחוקים שאינם חוקים וממילא משתנים ללא הרף – מהווים שותפים פעילים בהפגנה המתוכננת למחר. מן הצד "הישראלי", ההפגנה תוכננה במאמציה של חבורת נשים שאינן משתייכות לארגון ספציפי ואינן חולקות אמירה פוליטית אחידה.

אם משהו מההשתוללות המילולית הנ"ל מרגיש לכם נכון, מאוד אשמח אם עכשיו, פחות מ-24 שעות ממועד תחילת המצעד, תעזרו לנו להפיץ את הפליירים המצורפים (כאן וכאן) ולהביא כמה שיותר אנשים איתכם מחר. מי שלא רוצה לשאוג יכולה לצעוד בדממה. אנחנו לא יודעות למה לצפות – רק מנסות להצליח להעלות מודעות ולהביע את מחאתנו. ועוד יותר, מקוות ששום פרץ אלימות לא יכלה את מפגן התמיכה הזה, ושתהומות השנאה שמתגלים בעיר מדי יום יניחו לנו. בתום הצעידה נתכנס להאזין לכמה מסיפוריהם של מבקשות ומבקשי המקלט שיצעדו עימנו ונביע את תמיכתנו – אך מה שבאמת נעשה יהיה לתמוך בנו, לפני שהבית שלנו יקרוס מעל ראשנו ויבלע את כל מה שהיינו יכולים להיות.

ניפגש בשעה 10:00 בשד' רוטשילד פינת שינקין, ויחד נצעד על רוטשילד דרך שד' בן-ציון- עד לגן-מאיר, שם תתקיים ההפגנה.

תודה גדולה

ובהצלחה,

סתיו

Share and Enjoy:
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Reddit
  • Twitter

Buy No Evil

קבלו עדכונים

באמצעות אימיילבאמצעות RSS
תרמו לנו. תמונה: stock.xchng

J14

המאבק הזה הוא של כולנו.

תגיות

4chan Accels BDS bit.ly Buy No Evil Digital Activism Decoded Fundamo Google Docs Google Forms Google Sites HBGary hollaback IP j14 Journalism in the age of data Jumo NOI notidfspokesman Redphone RSS seesmic SLAPP SMSSL SSL Tor tweetdeck TweetStats Twitter Analyzer VoIP א-תוואנה אדוארדו שובל אהוד עוזיאל או"ם אובמה אוטוסטרדת המידע אופטימיות אורן פרסיקו אזרחות זרה אחותי איילת שקד אייפון אינטרנט אינפוגרפיקה אינפורמציה איתמר ב אם תרצו אנדרואיד אנונימוס אנונימיות אנחנו אס.אס אפליקציה אקטיביזם אריאל ארכיון ארנון מוזס אתגר בוט בית-סוריכ בלוגרים בן דרור ימיני בנימין נתניהו בקעת הירדן בתים פתוחים גוגל גוגל דוקס גוגל טפסים גוגל מפות גוש שלום גזענות גיא סופט גיוס כספים גישה גלישה גרינפיס דה-לגיטימציה דו"ח גולדסטון דובר צה"ל דיוור אלקטרוני דיור דירה דני איילון דרום אמריקה האגודה לזכויות האזרח האיחוד האירופי החטטן הטרדה מינית הכצעקתה המכון לשלום של האו"ם הנהגה הסתה הפגנה הפגנות הצפנה הקרן החדשה לישראל התארגנות התארגנות קהילתית התחברות תראבוט התנדבות התנחלויות ודמוקרטית וורדפרס וידג'ט וידיאו ויזואליזציה ויקיליקס ויקיפדיה זכויות אדם חופש המידע חטטן חיפוש חרם צרכני טבלאות טוויטר טופס טכנולוגיה טרמפים יאהו יאהו-פייפס יאיר לפיד ידידי כדור הארץ ידיעות אחרונות יהודים יוסי גורביץ ימין ישראל ביתנו ישראל כץ ישראל פוסט ישראל שלי כסף כספות ליכוד ליכודניק מאבק אחד ביום מבקשי מקלט מדיה חברתית מדרון חלקלק מדריך מהגרי עבודה מועצת יש"ע מוצרים מוקד סיוע לעובדים זרים מחאה מחאה חברתית מחאת האוהלים מחסומים מידע מימון מירי רגב מכבסון מכתב מלחמה מלכ"ר מלקולם גלדוול מם ממשלה מנהיגות מעיין אלכסנדר מענק מצעד זכויות האדם מצרים משגב משחקי מחשב משטרה משטר ההיתרים משימה מתן כהן מתנדבים נווה שאנן ניתוח תעבורה נכבה נפתלי בנט נרטיב נשים סופר-מרקט סטטיסטיקות סיפור סכסוך סלולרי סמארטפון סמס סן פרנסיסקו סקייפ סקר עיראק עיתונות עכשיו עמותה עצומה עצמי ערבים ערכים פוליטיקה פטריק ריינבורוז פליטים פלסטינים פעולה אחת ביום פעילות פרובוקציה פרויקטים פרטיות פרנק הוברט פרסום פרסונליזציה ציונות צפריר בשן קהילה קוד פתוח קו לעובד קמפוס לכולנו קמפיין קריפטוס רונן שובל רועי צ'יקי ארד רועי תל רופאים לזכויות אדם ריטוויט רשימות רשת חברתית שאלון שוכרי דירות שיח שיח ג'ראח שי טובלי שינוי שי ניצן שכנוע שלטי חוצות שמאל שרת שתיל תביעה תביעת דיבה תומר פרסיקו תוסף תור תחנת כוח פחמית תחקיר תכנות תל אביב תקנון תקשורת תרגום תרומה תרומות