Browsing articles tagged with " ציונות
דצמ' 16, 2010
ינון גבע

מכתב פתוח לחברי עצמון לקראת ההצבעה על התקנון החדש

ביישוב הקהילתי עצמון, במועצה האזורית משגב, התקיים בשנים האחרונות תהליך לקראת שינוי תקנון היישוב, כך שיכיל סעיפים המונעים דה פקטו קבלה של ערבים ליישוב. שינוי התקנון (וליתר דיוק: שינוי סעיפי החזון ותנאי הקבלה בתוך תקנון האגודה השיתופית) נעשה בעידוד ובתמיכת המועצה האזורית, אשר הייתה מעורבת בניסוח ובהעברה של חוק ועדות קבלה שבינתיים פורסם כי ירד מעל הפרק.

המכתב נשלח לחברי היישוב הקהילתי ע"י ינון גבע, יליד היישוב. יום לפני ההצבעה על שינוי התקנון התקבלה בקשה לדחות את ההצבעה למועד לא ידוע.

(הכתבה בהארץ על שינוי התקנון בעצמון)

***

חברי עצמון היקרים,

בפתח הדברים חשוב לומר: אני לא תושב עצמון עוד וגם לא חבר אגודה. את הדברים שאזכיר כאן אני מבסס הן על השנים שבהן גדלתי ביישוב (בו נולדתי) והן על עבודת המחקר ואיסוף המידע שאני עורך מזה כשנה אודות ההיסטוריה הפוליטית של המועצה והיישוב. קראתי בעיון את המכתבים הרבים שפורסמו בשבועות האחרונים סביב דיוני התקנון, וברשותכם אנסה להציע נקודת מבט חיצונית – לא אומר אובייקטיבית, כי אין כזו – על הדיון החשוב המתקיים בעצמון. בקצרה, אטען שלראשונה מאז קום המועצה והיישוב מתרחש כאן דיון פוליטי אמיתי, כזה הקושר את היישוב עם הפוליטיקה הישראלית והמרחבית. לראשונה, מכיוון שבאופן מסורתי בחר היישוב להרחיק את עצמו מכל דיון כזה, ולהתמקד בפיתוח קהילה אוטונומית וייחודית, כלומר כזו שמגדירה את עצמה בעיקר אל מול החברה הישראלית ולא כחלק ממנה. מזה שנים (נשבע, מגיל 16) אני טוען שזהו מצב מסוכן. דעתי השתנתה: אני רואה בדיון הנוכחי התפתחות בריאה ויותר מזה – חיונית להישרדותה של הקהילה בעצמון.

קודם כל, קצת היסטוריה (אפשר לדלג לתכל'ס…)

בעבודת מחקר קטנה שערכתי לאחרונה, השוויתי בין שני אירועים שהתרחשו באותו הזמן בדיוק: הקמת האגודה השיתופית שהפכה בסופו של דבר לעצמון ויובלים, ואירועי יום האדמה בגליל, עקב הפקעת קרקעות מסיבית. בעוד שהגליל בער וכפרי האיזור (בעיקר תושביהם הצעירים) עברו פוליטיזציה והחרפה של הפעילות נגד האפליה הממסדית, עסקו חברי שלב א' הצעירים בדיונים מתישים מול מוסדות מפלגתיים והסתדרותיים ובדיונים מתישים לא פחות על אופי ההתיישבות הצעירה – מידת השיתוף ותנאי הקבלה (החברתיים! איש לא העלה על דעתו אחרים). בקצרה, הבעייתיות של הקרקע שעליה (או לידה) תיכננו החברים להתיישב – לא היוותה נושא מרכזי. לטענתי (ואין לי עדיין סימוכין לטענה זו), פיצול זה הפך לאבן יסוד באורח החיים ובזהות הפוליטית של תושבי משגב. ביד האחת מקימים חברת מופת ייחודית ומשגשגת, ביד השנייה מגביהים את החומות (המטאפוריות והמוחשיות כאחד), לא מתוך רוע, אלא כדי לא לראות מה מתרחש בחוץ. ובחוץ התרחשו דברים רבים: רמת ההוצאה הציבורית על כל אזרח ירדה בעקביות מאז סוף שנות השבעים, התנועה האיסלאמית קנתה שביתה בכפרים הערביים (בו בזמן שש"ס התחזקה ו"חיזקה" בפריפריה – שגם היא קרובה לגדר..), רמת החינוך הישראלי הידרדרה, ועוד ועוד.

כך נולדה הרטוריקה המשגבניקית הידועה: אנחנו מיוחדים, אנחנו שונים ממה שמתרחש שם בחוץ – שונים לטובה כמובן. כשהמציאות דפקה לפעמים בשער (אוקטובר 2000?) היא הושכחה במהרה, מכיוון שפגעה בצרכי הצמיחה של היישובים. אלא שככל שעבר הזמן התברר שהמציאות במשגב מפתחת דימיון לתופעות אחרות, ובפרט ליישובים קהילתיים ייחודיים ומגודרים שקמו במקביל מעבר לקו הירוק. אני יודע שההשוואה קשה ובלתי נתפשת לחלקכם (ואולי מחמיאה לחלק אחר), אבל חשוב להבין שהיישובים הקהילתיים בגליל והתנחלויות "איכות החיים" בשטחים קמו והתפתחו במקביל וכחלק מאותה מדיניות כלכלית ופוליטית. ההבדל המרכזי ביותר הוא שהמחלוקת סביב ההתנחלויות הפכה אקוטית כבר משנת 1987, ובמשגב זה לקח עוד שנים. אני מזהה את תחילת תהליך "ההתעוררות" הפוליטית (מיד אסביר את המרכאות) בשנת 2000, לא רק בגלל ההתנגשויות האלימות בין המשטרה והערבים, אלא גם בגלל התערבותו של בג"צ בשאלת חוקיות ועדות הקבלה. פתאום נחשפה אמת שאיש לא רצה לשים אליה לב: עצם המנגנון המקיים את היישובים הוא מנגנון לא דמוקרטי! כמובן שהדעות בקשר ללגיטימיות המנגנון הזה היו ועודן חלוקות, אבל מרגע שנכנסה שאלת הסלקציה (כמו במועדוני לילה, לא כמו בארץ-שם, נא להירגע) לתחום הדיון הפוליטי-מדיני, נחצה קו שאי אפשר היה לשוב ממנו: החלה לא רק התעוררות איטית אלא גם התערות איטית של השיח הפנים-משגבי בשיח הפוליטי הישראלי.

הפיתרון שבחרה בו המועצה היה, לדעתי, הרסני, ומשקף היטב את הכשל של המדיניות הישראלית שבוחרת להסתיר את כשליה במקום להראות שהיא יודעת להתמודד איתם: חקיקה אנטי-חוקתית בעליל מצד אחד (שלאחרונה התבשרנו כי כנראה תיקבר בלחץ יהודי התפוצות שהזדעזעו ממנה), ושינוי כאילו-אוטונומי של תקנוני היישובים במטרה לשמר את הקיים. אחרים הרחיבו לפני ביתר בהירות בנוגע לנקודה זו. יישום המדיניות הזו היה מביא לדעתי לשתי תוצאות: הראשונה היא החרפת החיכוך בין יהודים לערבים בגליל, שבתורו יביא להחרפת ההפרדה והאלימות – לא כ"כ קשה לדמיין יום שבו האוטובוסים של המועצה יהיו ממוגני-ירי, ומחסומי הפתע בכבישים יהפכו למחסומי קבע; התוצאה השנייה כבר עימנו, והיא חשיפת הדיסוננס בין הליברליזם שיישובי משגב הגדירו את עצמם לפיו ובין הקואליציה שנוצרה בפועל, של "ישראל ביתנו", יישובי משגב ואפילו תנועות המתנחלים.

ועכשיו: התכלס

בואו נניח לרגע שברמה כזו או אחרת, כל אחד רוצה לגור ליד אנשים שדומים לו. אני לא שונה מכם במובן הזה: גרתי כבר בלוד וברמלה, ולא במקרה אני כותב היום את הדברים ממרכז ת"א, בינות הצעירים הליברלים והדקדנטים עם הצ'ק מההורים כל חודש. אין לי ביקורת כלפי הטיעון הזה שלעצמו. עם זאת, לא זו בלבד שהתקנון מרחיק מכם את שכניכם, הוא גם מרחיק מכם שכנים בפוטנציה שהתקנון מונע את קבלתם, ואת השכנים בפועל שנמצאים מעבר לגדר. בסכנה הראשונה כבר דובר, ואם היא זו שתביא בסופו של דבר לדחיית החזון החדש, זה יענה על הבעיה הנקודתית אך יתעלם מהבעיה הגדולה. הסכנה השנייה והשלישית הן לדעתי החשובות באמת, ואופן ההתמודדות איתן יקבע את מידת האחריות שתושבי היישוב חשים כלפי מדינת ישראל – לא הצהרות ציוניות על נייר כזה או אחר.

אי אפשר לברוח ממה שקורה מעבר לגדר. זה שם כל הזמן. כמה קילומטרים מכם עוברת החברה הערבית תמורות ושינויים שיש להם השפעה ממשית על עתיד המדינה והגליל. אתם יכולים לבחור להשאיר אותם "שם" ולא "פה", כלומר להמשיך ולחזק את סימון הגבול הדימיוני בין היהודים והערבים בגליל, עד שיבוא יום והגבול יהפוך למציאות מוחשית. כשהשיקול היחידי המופעל הוא "רק שלא יגורו פה", נעלמים שיקולים אחרים, ושאלות אחרות, למשל: מה היה קורה לו היה אותו מספר של יישובים קהילתיים (או שכונות פרבריות) ערביים ויהודיים? או, לחילופין, מה היה קורה אילו היו מתקבלים ליישוב כמה זוגות ערביים משכילים ואמידים (נניח לרגע לטיעונים נגד קריטריונים אלה) – האם באמת מישהו יכול לדמיין זוג שקונה בית במאות אלפי שקלים בשביל לעשות מנגל ביום כיפור? במילים אחרות: אם אתם באמת מאמינים שבעצמון יש קהילה ייחודית, מדוע אינכם מאמינים ברצונן הכן של משפחות ערביות להיות חלק מהקהילה הזו כפי שהיא?

ומילה אחרונה על ציונות: אין לאיש מונופול על המושג. אם תשאלו אותי, בימינו הוא מטבע פוליטי ורטורי יותר מכל (כלומר שניתן להשתמש בו לפי הצורך, ואין מניעה לעשות כך). אחריות אמיתית נמדדת ביחס לעיצוב עתיד המדינה. הקהילה במשגב, שהלכה והתרחקה משאר מדינת ישראל (לפי כל מדד כלכלי ודמוגרפי), לא תוכל להמשיך בכך עוד זמן רב מבלי להכיר במלוא המשמעות של מעשיה. כאמור, היא גם לא תוכל להמשיך ולהתנכר לשכניה הערבים מבלי שהדבר יישא תוצאות עגומות. הדיון הנוכחי מאפשר להעלות את המציאות הזו אל פני השטח. גם אם תתנגדו לתוכן או לטון של דברי – מה טוב, שיחשפו הדיעות השונות אל השמש, זה יעשה להן ולכם רק טוב. העיקר לא להמשיך ולהתכחש לעובדה שהגדרות רק משמרות את הבעיה, לא מביאות לפיתרון. ובנימה זו – עשו לעצמכם טובה. אל תקברו את הדיון. ראשית כל דחו את התיקון הפוליטי לתקנון מחר, ואחר כך המשיכו לדבר על העתיד ביניכם, ללא תיווך של לוביסטים ומסמכים משפטיים מפולפלים.

בהערכה, ינון גבע.

Share and Enjoy:
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Reddit
  • Twitter

Buy No Evil

קבלו עדכונים

באמצעות אימיילבאמצעות RSS
תרמו לנו. תמונה: stock.xchng

J14

המאבק הזה הוא של כולנו.

תגיות

4chan Accels BDS bit.ly Buy No Evil Digital Activism Decoded Fundamo Google Docs Google Forms Google Sites HBGary hollaback IP j14 Journalism in the age of data Jumo NOI notidfspokesman Redphone RSS seesmic SLAPP SMSSL SSL Tor tweetdeck TweetStats Twitter Analyzer VoIP א-תוואנה אדוארדו שובל אהוד עוזיאל או"ם אובמה אוטוסטרדת המידע אופטימיות אורן פרסיקו אזרחות זרה אחותי איילת שקד אייפון אינטרנט אינפוגרפיקה אינפורמציה איתמר ב אם תרצו אנדרואיד אנונימוס אנונימיות אנחנו אס.אס אפליקציה אקטיביזם אריאל ארכיון ארנון מוזס אתגר בוט בית-סוריכ בלוגרים בן דרור ימיני בנימין נתניהו בקעת הירדן בתים פתוחים גוגל גוגל דוקס גוגל טפסים גוגל מפות גוש שלום גזענות גיא סופט גיוס כספים גישה גלישה גרינפיס דה-לגיטימציה דו"ח גולדסטון דובר צה"ל דיוור אלקטרוני דיור דירה דני איילון דרום אמריקה האגודה לזכויות האזרח האיחוד האירופי החטטן הטרדה מינית הכצעקתה המכון לשלום של האו"ם הנהגה הסתה הפגנה הפגנות הצפנה הקרן החדשה לישראל התארגנות התארגנות קהילתית התחברות תראבוט התנדבות התנחלויות ודמוקרטית וורדפרס וידג'ט וידיאו ויזואליזציה ויקיליקס ויקיפדיה זכויות אדם חופש המידע חטטן חיפוש חרם צרכני טבלאות טוויטר טופס טכנולוגיה טרמפים יאהו יאהו-פייפס יאיר לפיד ידידי כדור הארץ ידיעות אחרונות יהודים יוסי גורביץ ימין ישראל ביתנו ישראל כץ ישראל פוסט ישראל שלי כסף כספות ליכוד ליכודניק מאבק אחד ביום מבקשי מקלט מדיה חברתית מדרון חלקלק מדריך מהגרי עבודה מועצת יש"ע מוצרים מוקד סיוע לעובדים זרים מחאה מחאה חברתית מחאת האוהלים מחסומים מידע מימון מירי רגב מכבסון מכתב מלחמה מלכ"ר מלקולם גלדוול מם ממשלה מנהיגות מעיין אלכסנדר מענק מצעד זכויות האדם מצרים משגב משחקי מחשב משטרה משטר ההיתרים משימה מתן כהן מתנדבים נווה שאנן ניתוח תעבורה נכבה נפתלי בנט נרטיב נשים סופר-מרקט סטטיסטיקות סיפור סכסוך סלולרי סמארטפון סמס סן פרנסיסקו סקייפ סקר עיראק עיתונות עכשיו עמותה עצומה עצמי ערבים ערכים פוליטיקה פטריק ריינבורוז פליטים פלסטינים פעולה אחת ביום פעילות פרובוקציה פרויקטים פרטיות פרנק הוברט פרסום פרסונליזציה ציונות צפריר בשן קהילה קוד פתוח קו לעובד קמפוס לכולנו קמפיין קריפטוס רונן שובל רועי צ'יקי ארד רועי תל רופאים לזכויות אדם ריטוויט רשימות רשת חברתית שאלון שוכרי דירות שיח שיח ג'ראח שי טובלי שינוי שי ניצן שכנוע שלטי חוצות שמאל שרת שתיל תביעה תביעת דיבה תומר פרסיקו תוסף תור תחנת כוח פחמית תחקיר תכנות תל אביב תקנון תקשורת תרגום תרומה תרומות